היום, בשעה 15:30 סיימתי רשמית את מועדי הא' שלי, אמנם נותר לי עוד לסיים עבודה שכתובה כבר ברובה (מיתרונות הזרת השבורה) ועוד סמינר להגיש בחודש ספטמבר, אבל מועדי הא' נגמרו!
קצת מרגיש לי מוזר שאני לא אצטרך יותר להגיע לאוניברסיטה ולהיבחן במבחנים של התואר (כל עוד כמובן לא יהיה לי מועד ב' בסמנטיקה שהוא מחסרונות הזרת השבורה), אבל המוזר הזה מרגיש לי טוב!
היום בסוף המבחן ישבתי עם החברות מהלימודים והבנתי שאני אתגעגע לזה קצת, למרות שבאמת לא היה כזה קל:
יחסרו לי ההפסקות בין השיעורים והניסיון לאכול צהרים ברבע שעה, יחסרו לי ההתכתבויות בפייסבוק או על המחברת עם החברה ליד, תחסר לי הלמידה המשותפת למבחנים, תחסר לי הישיבה על הדשא בחלונות בין השיעורים וקיום שיחות בנושאים שברומו של עולם, יחסר לי השיטוט הספרייה או במאגרי המידע שלה בתקווה למצוא את המאמר שצריך לשיעור, יחסרו לי המיילים שנשלחו בתפוצות ענק בתקווה שמישהו ישלח חומר כי מישהי לא הייתה בכל השיעורים ונזכרה בזה יום לפני הבחינה (לא אני, אל דאגה, אני דאגתי להיות בכל השיעורים ושלא הייתי השלמתי), יחסרו לי הקבוצות של סיכומי המאמרים שבזכותם קראתי קצת פחות מאמרים ויותר סיכומים, תחסר לי ההתמרמרות על כמות השיעורים, מטלות והעומס באופן כללי!
אז כן, כמו שאתם רואים, אני אתגעגע לאוניברסיטה:-)
כאשר אם יהיה לי מזל כל זה יתחיל שוב ברגע שאני אדע אם התקבלתי לשנה"ל הקרובה ללימודי עריכה לשונית:-)
אבל בינתיים, היעד הבא הוא למצוא דיל משתלם לסופ"ש, אני כ"כ חייבת את זה לעצמי לאור החצי שנה+ הנוראית שהייתה לי מבחינה בריאותית!
לסיום אני מפרסמת את מה שפרסמתי גם בגוגל+: השיר "טיפה טיפה" של מירי מסיקה, כי כן, אני מרגישה שאני מתחילה לאט לאט לחזור לעצמי אחרי התקופה הזו שהייתה לי. אני עדיין לא מרגישה בשיא הבריאות כי המחלה הזו או יותר נכון העובדה שהייתי חולה מלא זמן השפיעה עלי קצת מבחינה נפשית אבל אני מנסה לחזור לעצמי "טיפה טיפה"...
ועד הפוסט הבא - שיהיה אחלה של חופש גדול! תטוסו לחול, תבלו, תקנו הרבה לקים ומוצרי טיפוח אחרים, תאכלו במסעדות טובות, תראו סרטים והצגות טובות, תקראו ספרים מעניינים כי הרי חיים רק פעם אחת!
מורן
קצת מרגיש לי מוזר שאני לא אצטרך יותר להגיע לאוניברסיטה ולהיבחן במבחנים של התואר (כל עוד כמובן לא יהיה לי מועד ב' בסמנטיקה שהוא מחסרונות הזרת השבורה), אבל המוזר הזה מרגיש לי טוב!
היום בסוף המבחן ישבתי עם החברות מהלימודים והבנתי שאני אתגעגע לזה קצת, למרות שבאמת לא היה כזה קל:
יחסרו לי ההפסקות בין השיעורים והניסיון לאכול צהרים ברבע שעה, יחסרו לי ההתכתבויות בפייסבוק או על המחברת עם החברה ליד, תחסר לי הלמידה המשותפת למבחנים, תחסר לי הישיבה על הדשא בחלונות בין השיעורים וקיום שיחות בנושאים שברומו של עולם, יחסר לי השיטוט הספרייה או במאגרי המידע שלה בתקווה למצוא את המאמר שצריך לשיעור, יחסרו לי המיילים שנשלחו בתפוצות ענק בתקווה שמישהו ישלח חומר כי מישהי לא הייתה בכל השיעורים ונזכרה בזה יום לפני הבחינה (לא אני, אל דאגה, אני דאגתי להיות בכל השיעורים ושלא הייתי השלמתי), יחסרו לי הקבוצות של סיכומי המאמרים שבזכותם קראתי קצת פחות מאמרים ויותר סיכומים, תחסר לי ההתמרמרות על כמות השיעורים, מטלות והעומס באופן כללי!
אז כן, כמו שאתם רואים, אני אתגעגע לאוניברסיטה:-)
כאשר אם יהיה לי מזל כל זה יתחיל שוב ברגע שאני אדע אם התקבלתי לשנה"ל הקרובה ללימודי עריכה לשונית:-)
אבל בינתיים, היעד הבא הוא למצוא דיל משתלם לסופ"ש, אני כ"כ חייבת את זה לעצמי לאור החצי שנה+ הנוראית שהייתה לי מבחינה בריאותית!
לסיום אני מפרסמת את מה שפרסמתי גם בגוגל+: השיר "טיפה טיפה" של מירי מסיקה, כי כן, אני מרגישה שאני מתחילה לאט לאט לחזור לעצמי אחרי התקופה הזו שהייתה לי. אני עדיין לא מרגישה בשיא הבריאות כי המחלה הזו או יותר נכון העובדה שהייתי חולה מלא זמן השפיעה עלי קצת מבחינה נפשית אבל אני מנסה לחזור לעצמי "טיפה טיפה"...
ועד הפוסט הבא - שיהיה אחלה של חופש גדול! תטוסו לחול, תבלו, תקנו הרבה לקים ומוצרי טיפוח אחרים, תאכלו במסעדות טובות, תראו סרטים והצגות טובות, תקראו ספרים מעניינים כי הרי חיים רק פעם אחת!
מורן