אני מרגישה שאני חייבת לך התנצלות מעומק ליבי, למרות כל הבטחותי שאני אפרסם יותר פוסטים ואעדכן יותר בתכיפות זה לא ממש קרה ויצא שהפעם האחרונה שכתבתי הייתה לפני כמעט חודשיים.
האם ההתנצלות מתקבלת?
להבטיח שאני אכתוב בתכיפות גבוהה יותר מעכשיו זה בעייתי כי אני לא באמת יודעת מה יהיה אבל אני מבטיחה שאני אשתדל.
אז מה קרה איתי בחודשים האחרונים?
סיימתי את לימודי התואר הראשון והיום קיבלתי את תעודת הזכאות לתואר!!!!
בעקבות סיום הלימודים והתקופה הקשה שעברתי בשנה האחרונה (א.ע. מחלת הנשיקה) החלטתי להוריד מעצמי עומס והתפטרתי מישראכרט אחרי כמעט שלוש וחצי שנים של עבודה.
אני ובן זוגי היקר טסנו לשבוע לפראג בכדי להתחיל תקופה חדשה ונקייה: אני את תקופת פוסט ישראכרט והוא תקופת לימודים.
התחלתי לעבוד במקום עבודה חדש, רגוע ושלו בהרבה מישראכרט ובינתיים אני מאוד מאוד מרוצה! אמנם זה לא בתחום שלמדתי אבל אני חושבת שזה תחום שמתאים לי הרבה יותר.
אז למה לא עידכנתי בכל התקופה הזו?
שעות העבודה שלי במקום החדש הן מאיזור 7 בבקר עד 16:00 (בערך) וכשאני מגיעה הביתה כבר אין לי כוח לפתוח את המחשב ובטח שלא לכתוב.
אין לי לאחרונה הרבה התחדשויות (הייתי בתקופה שלא רק שלא קניתי כמעט כלום אלא בקושי השתמשתי במה שיש לי), אפילו בפראג קניתי רק מסקרה וקרם ידיים.
ובטוח שהיו עוד סיבות שלא עולות לראשי כרגע...
בכל מקרה - חסל סדר תירוצים:-)
כולי תקווה לקבל מחילה על התקופה הזו וכמובן שאני אשתדל להיות נוכחת בבלוג קצת יותר.
חשבתי אם בכלל לפרסם את ההודעה הזו אבל בסוף החלטתי שכן לפרסם כדי למנוע מאנשים את העוול שהרגשתי היום.
לפני פחות מחודש קניתי נעלים ברשת סטליטו הנמצאת בדיזינגוף בת"א, נעלים שטוחות מעור (לטענת המוכרת) פתוחות למחצה באצבעות. לאור המחיר הסביר מאוד (250 ש"ח) והעובדה שהם במידה שלי (אני עם מידה בעייתית) קניתי את הנעלים.
הנעלים נקנו אולם נשארו בקופסה כשבועיים מאז הקנייה בגלל בעיה רפואית (האצבע השבורה) כך שננעלו רק כ- 4 פעמים.
היום, ללא התראה מוקדמת הנעלים נקרעו ואילצו אותי לשנות תוכניות ולחזור הביתה באמצע היום בכדי לקחת נעלים אחרות.
לאור העובדה כי הנעלים נרכשו מלפני פחות מחודש חשבתי לעצמי שזה לגיטימי להגיע לחנות ולבקש זיכוי כספי או לפחות נעל חדשה מאותו הדגם.
המוכרת, שלטענתה היא בעלת החנות, הגיבה בצורה כל כך לא שירותית ביחס שלה אלי כלפי לקוחה. היא אמנם הסכימה לתקן את הנעל אבל שביקשתי נעל אחרת במקום או זיכוי כספי היא טענה שהיא לא יכולה לעשות זאת כי אין לה מה לעשות עם הנעל הפגומה. אמרתי לה שזו לא בעיה שלי שהנעל פגומה ושאם נמכרה נעל פגומה עליה לתת לי חדשה במיוחד לאור הזמן הקצר שעבר מאז הרכישה והעובדה כי בקושי נעלתי את הנעל. היא טענה שאם אני לא יכולה להשקיע את ה- 10 שקלים בסנדלר הם מוכנים לעשות את זה. מעבר לזה היא טענה כי זו לא בעיה שלה שקניתי נעל שלא במקום מגורי ושאני לא יכולה להגיע לקחת את הנעל מתיקון אצלם. כשאמרתי לה שאני אבטל את העסקה היא טענה שהיא תגיש עלי תלונה כי גנבתי סחורה.
היו עוד דברים שנאמרו על ידה שממש לא הייתי מצפה שיאמרו על ידי מנהלת חנות שאמורה לתת שירות ללקוחותיה בכדי שהם יחזרו לחנות וירכשו שוב.
אני את הלקח שלי למדתי, לא לקנות שוב נעלים בחנויות שכאלו ולהשקיע בנעלים שנמכרות בחנויות שהיחס של המוכרים אל הלקוחות יהיה כמקובל.
לא חסרים מעצבי נעלים שנותנים שירות הרבה יותר טוב מהחנות הזו ולא חסרים מקרים שאני יכולה לספר על חנויות שקיבלו חזרה מוצרים שהיו פגומים ללא כל מילה אחרת.
אז למה בכלל כתבתי את זה, פשוט כדי שגם בנות אחרות לא יקנו בחנות הזו נעלים ויגלו שאחרי 4 פעמים שנעלו את הנעל היא ניקרעת.
ובנימה אופטימית יותר- בשישי האחרון הייתי ביריד "זוגות" ומצאתי שם את הנעלים האלו בתמונה למטה של ליבלינג והחלטתי שהן חייבות להיות שלי! במיוחד שהם היו בהנחה והיו במחיר נורמלי יחסית לנעלי עור של מעצבים. אני חושבת שהם יתאימו מעולה לחתונה של חברה שמתוכננת לספטמבר. אני רוב הסיכויים אלבש משהו שחור ככה שאין בעיה עם נעלים בצבע כחול :-)
ממליצה על המעצבים האלו! אמנם יקרים מאוד אבל הנעלים ממש שוות! יש לי גם מגפים שלהם שנקנו בחורף ואני ממש מרוצה מהם בניגוד לחנות שהוזכרת למעלה:-)
היום, בשעה 15:30 סיימתי רשמית את מועדי הא' שלי, אמנם נותר לי עוד לסיים עבודה שכתובה כבר ברובה (מיתרונות הזרת השבורה) ועוד סמינר להגיש בחודש ספטמבר, אבל מועדי הא' נגמרו!
קצת מרגיש לי מוזר שאני לא אצטרך יותר להגיע לאוניברסיטה ולהיבחן במבחנים של התואר (כל עוד כמובן לא יהיה לי מועד ב' בסמנטיקה שהוא מחסרונות הזרת השבורה), אבל המוזר הזה מרגיש לי טוב!
היום בסוף המבחן ישבתי עם החברות מהלימודים והבנתי שאני אתגעגע לזה קצת, למרות שבאמת לא היה כזה קל: יחסרו לי ההפסקות בין השיעורים והניסיון לאכול צהרים ברבע שעה, יחסרו לי ההתכתבויות בפייסבוק או על המחברת עם החברה ליד, תחסר לי הלמידה המשותפת למבחנים, תחסר לי הישיבה על הדשא בחלונות בין השיעורים וקיום שיחות בנושאים שברומו של עולם, יחסר לי השיטוט הספרייה או במאגרי המידע שלה בתקווה למצוא את המאמר שצריך לשיעור, יחסרו לי המיילים שנשלחו בתפוצות ענק בתקווה שמישהו ישלח חומר כי מישהי לא הייתה בכל השיעורים ונזכרה בזה יום לפני הבחינה (לא אני, אל דאגה, אני דאגתי להיות בכל השיעורים ושלא הייתי השלמתי), יחסרו לי הקבוצות של סיכומי המאמרים שבזכותם קראתי קצת פחות מאמרים ויותר סיכומים, תחסר לי ההתמרמרות על כמות השיעורים, מטלות והעומס באופן כללי!
אז כן, כמו שאתם רואים, אני אתגעגע לאוניברסיטה:-) כאשר אם יהיה לי מזל כל זה יתחיל שוב ברגע שאני אדע אם התקבלתי לשנה"ל הקרובה ללימודי עריכה לשונית:-)
אבל בינתיים, היעד הבא הוא למצוא דיל משתלם לסופ"ש, אני כ"כ חייבת את זה לעצמי לאור החצי שנה+ הנוראית שהייתה לי מבחינה בריאותית!
לסיום אני מפרסמת את מה שפרסמתי גם בגוגל+: השיר "טיפה טיפה" של מירי מסיקה, כי כן, אני מרגישה שאני מתחילה לאט לאט לחזור לעצמי אחרי התקופה הזו שהייתה לי. אני עדיין לא מרגישה בשיא הבריאות כי המחלה הזו או יותר נכון העובדה שהייתי חולה מלא זמן השפיעה עלי קצת מבחינה נפשית אבל אני מנסה לחזור לעצמי "טיפה טיפה"...
ועד הפוסט הבא - שיהיה אחלה של חופש גדול! תטוסו לחול, תבלו, תקנו הרבה לקים ומוצרי טיפוח אחרים, תאכלו במסעדות טובות, תראו סרטים והצגות טובות, תקראו ספרים מעניינים כי הרי חיים רק פעם אחת!
יום חמישי, ה-30.6.2011, אני מתעוררת בבוקר מוקדם על מנת לחזור עוד קצת על החומר לקראת המבחן שבצהריים. באיזור 8:00 החלטתי שמספיק לבינתיים ואני אלך לנקות קצת את הראש לפני הבחינה בקניון עם אימא שלי. באיזור 11 חזרנו הביתה, ככה שנישאר לי עוד שעה בערך עד למבחן- זמן מעולה לחזרה נוספת על החומר, במיוחד זה שלא הספקתי לחזור עליו בבוקר. עליתי לחדר שלי, סידרתי את המיטה (ייקית, מה לעשות) ואז- בום! הזרת נתקעה לי ברגל של המיטה, שעה לפני שאני צריכה לצאת לכיוון האוניברסיטה. בהתחלה זה היה כמו כאב רגיל של מכה כזו ופתאום, אחרי 2 דקות, זה התחיל לכאוב נורא!! אני פורצת בבכי תמרורים לאימא שלי שבינתיים מורחת לי משחה (טראומיל לפי שמתעניין), שמה קרח (משהו שמיועד למכות כאלו) ופוקדת עלי לשכב עם הרגל למעלה עד שאני אצטרך לצאת למבחן, אח"כ חובשת לי את הרגל ומקפיצה אותי לאוניברסיטה. ככה מצאתי את עצמי יושבת במבחן עם רגל כואבת ומנסה לענות על שאלות בסמנטיקה (שזה בלי קשר לרגל כואבת לא קל במיוחד). כמובן שלחזור מהאוניברסיטה בכוחות עצמי אני לא יכולה כי ההליכה לאוטובוס וממנו הביתה היא ארוכה ואני בקושי הולכת מטר, ככה שהייתי צריכה להטריח את אימא שלי גם להחזיר אותי מהאוניברסיטה. התיכנונים של אירועי "לילה לבן" בת"א בוטלו כמובן, ואני מוצאת את עצמי שוכבת בסלון עם אצבע כחולה ונפוחה:
הלבן זה כמובן הקרם- טראומיל ולא שאריות לק או משהו כזה.
למחרת קמתי והתוודתי שעדיין כאב, הרגל עדיין כחולה ואפילו יותר ממה שרואים בתמונה למעלה (היא צולמה שלוש שעות אחרי המכה עצמה).
נשארתי בבית כל שישי וכל שבת, בקושי יכולה ללכת נורמלי וגוררת רגלים.
בשבת בבוקר האצבע עדיין הייתה כחולה ולא היה ספק שזו כנראה לא מכה רגילה, במיוחד לאור העובדה שאני לא מצליחה להזיז את הזרת או את שתי האצבעות שצמודות לה.
היום בבוקר הייתי אצל הרופא משפחה שחשד שזו פריקה והפנה אותי לטראומוטולוג, שזה בעצם אורטופד של טראומה לפי מה שהבנתי.
ואז הגיעה הקביעה: "שברת את הזרת, אפילו בלי צילום רואים וחבל סתם לצלם", נושמת לרווחה שזו לא פריקה ושלא צריך להחזיר את העצם למקום, נשלחתי לאחות לחבישה. אז חבושה בשלושת האצבעות של רגל ימין (למשך 10 ימים) ומצויידת עם 7 ימי מחלה, ככה התחלתי את השבוע(:
אולי זה מוזר שאני מחייכת אבל הסיפור הזה מצחיק אותי, אמנם כואב לי ואני צולעת, אבל בזכות זה אני אסיים את העבודות של הלימודים קודם ואפילו אצליח לחסוך כסף, כי הפעם, בניגוד לימי מחלה הקודמים שלי, אני באמת לא יכולה לצאת מהבית(:
שיהיה לכולנו שבוע טוב!
נ.ב.- יודעת שזה נהיה יותר יומן אישי מבלוג אבל מי אמר שאני חייבת לכתוב רק על קוסמטיקה, טיפוח ולקים? דווקא נחמד לי לספר את החוויות שלי לעולם(:
שואלים אותי הרבה לאחרונה איך אני מרגישה, שזו כמובן שאלה לגיטימית מאוד לאור העובדה שאני חולה כ"כ הרבה בתקופה האחרונה!
אז שלומי אמנם לא מעולה אבל הוא משתפר מיום ליום, כנראה שהראפאפן 500 מ"ג שקיבלתי, שאותו אני אמורה לקחת פעמיים ביום, שני כדורים (כן,לא טעיתי, זה 2000 מ"ג של אנטיביוטיקה) מתחיל להשפיע:-) נכון שעדיין לא הכל מושלם, עדיין מגרד לפעמים בגרון ועדיין קצת כואב בצלעות אבל זה כלום לעומת מה שהיה בתקופה האחרונה, את הכאבים האלו אני עוד יכולה לסבול.
אז תודה לכל המתעניינים, אין דבר יותר מחמם לב מלדעת שדואגים לך ואוהבים אותך:-)
לאור העובדה שאני מרגישה יותר טוב, החלטתי לעשות לעצמי טוב על הנשמה ואני עוד מעט יוצאת לכיוון תל אביב להסתובב גם בדיזינגוף, לעשות קצת קניות (אבל ממש קצת כי היו הרבה ימי מחלה לאחרונה ככה שהמשכורת ממש נמוכה, לא שבד"כ היא גבוהה:-P) ובעיקר להירגע לקראת תקופת המבחנים האחרונה של התואר הראשון!
עוד עידכון הוא שנרשמתי היום ללימודי עריכה לשונית, עדיין אין כמובן תשובות אבל זה צעד לכיוון מקצוע כלשהו שהוא רגוע ושליו יותר. אחת מהסיבות שנירשמתי לזה הוא שהפנמתי שלעבוד עם ילדים קטנים זו כנראה תהיה בעיה עבורי, כי עם כל האהבה שלי אליהם, הם חולים יותר מידי ואני נדבקת מהם יותר מידי :-\ אז לצערי לעסוק בחינוך של לקויי שמיעה זה כנראה לא מה שאני אעשה בחיים. לימודי התעודה לא עמוסים במיוחד, לפחות לא בשנה הראשונה, ככה שגם אני אתחיל לרכוש מקצוע וגם זה יעשה בצורה רגועה יותר ועמוסה פחות.
התיכנון הוא גם ללמוד גרמנית, אבל אני עדיין מתלבטת איפה ומתי ככה שהנושא הזה נדחה קצת.
טוב אני אפסיק לבלבל את המוח ואתחיל להתארגן ליציאה לכיוון ת"א! שיהיה יום טוב לכולם:-) אוהבת!
אני עכשיו באוטובוס, בדרך למרפאה, במקום להיות בעבודה.
זה שאני הרבה זמן חולה לא חדש לכן, אז זה בטח לא מפתיע.
ביום רביעי בבוקר, התעוררתי עם מוגלה בגרון, שוב, הלכתי לרופא שעשה משטח גרון ואמר שבינתיים רק צריך לחכות לתוצאות שיגיעו בשישי.
בשישי כשהן לא הגיעו התקשרתי לאחות והיא אמרה שזה בטח יהיה בראשון כאשר במקביל פגשתי במקרה את המזכירה של הקופת חולים שאמרה שכאשר הבדיקות לוקחות זמן זה אומר שיש משהו- בדיעבד היא צדקה.
אמנם חשבתי שהנה אין כלום כי המוגלה פחת (או אולי פחתה), אבל בבוקר הגיעו התוצאות שלפי הרופא- יש חיידק, בואי:-/
ממש נמאס לי כבר להיות חולה ואני מרגישה ואולי קצת חוששת שיש משהו אחר שמסתתר כי זה לא הגיוני שאני חולה ע״י הרבה זמן! אני שבתור ילדה בקושי הייתי אצל הרופא, ביקרתי אצלו יותר מידי לאחרונה.
אני צריכה למצוא דברים שישכיחו את המחשבות שיש לי בראש כי הן כנראה עושות לי רק לא טוב!
לכן מטרת הפוסט- ספרו לי על דברים שמעודדים אותכם, דברים שעושים לכם טוב על הלב, דברים שמשכיחים מכם את הצרות והדברים הרעים והנוראים שיש בעולם... כי אני כבר לא מוצאת איך לעשות את זה.
אז זהו, אלו המחשבות שלי בדרך למרפאה, שוב, בתקווה להרגיש טוב יותר במהרה כי נמאס לי להיות חולה!!!
8:00-15:00 - אחרי הרבה זמן שלא עבדתי, אני במשמרת בעבודה, עמוסה בשיחות, משכיחה ממני את העובדה שהיום זה ערב יום הזיכרון. רציתי להיות בטקס הזיכרון שבאוניברסיטה, רציתי לשמוע אם גם השנה אומרים את שמו של בן דודי שלא הכרתי, שנפטר ממחלה במהלך שירותו הצבאי אבל בגלל העבודה לא הייתי.
16:15-17:45 - הלימודים הסתיימו מוקדם (במקום ב- 19:45) לרגל יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. אני עוברת בדרך חזרה בקניון וגם שם לא מרגישה אווירה של יום זיכרון...
19:35 - גמר הפיינל-פור הסתיים כאשר מכבי הגיעו למקום השני, חבל שלא מקום ראשון אבל גם מקום שני זה מעולה! מתחיל השידור לקראת כניסת יום הזיכרון ומוקרנת בחדשות כתבה על פיצוץ נגמ"ש שהוביל למוות של 5 חיילים. בעקבות הפיצוץ החזק, כך מתואר בכתבה, התבקשו חיילים מהיחידה לחפש את שרידי חבריהם בין החולות זאת בכדי להביא אותם לקבורה. אווירת יום הזיכרון מתחילה להגיע.
20:00 - צפירה
20:01 - מתחיל טקס פתיחת אירועי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, אני מחליטה שלא לצפות בטקס או בכלל בתוכנית כלשהי על יום הזיכרון בכדי לא להיות מדוכאת.
באיזור 21:30 - מתחילה תוכנית על סרן ניר לקריף ז"ל שנהרג בהתרסקות המסוקים ברומניה בקיץ האחרון. פה כבר נשברתי. לראות את אישתו האלמנה נושאת את בתם המשותפת ברחמה, בת שלא תזכה להכיר את אביה, מספרת על החיים עם ניר ובלעדיו, לראות את האבא פורץ בבכי כשרואה את חפציו של ניר ומריח את מדיו, לראות את האימא קוראת לבנה שיקום מהקבר ויתעורר... רק מלחשוב על זה עכשיו יורדות לי שוב דמעות.
אני בת למשפחה שכולה, סבי אמנם נפטר בגיל מבוגר אך הוא היה נכה צה"ל (קטוע שני רגלים) אשר נפטר ממחלה בעקבות שירותו הצבאי. אני לא יודעת את הסיבה המדוייקת להיותו קטוע רגלים או מהי המחלה שהייתה לו וגרמה למותו, אבל בכל יום זיכרון ובכל צפירה עולים בי געגועים אליו.
הוא נפטר בשנת 1995, כשהייתי בת 11, שלושה ימים אחרי היום הולדת שלי אם נדייק, אבל עדיין אני זוכרת את הקול שלו, את המשפטים שהוא היה אומר לי ו"הקונצים" שהוא היה עושה לי ולשאר המשפחה.
סבא פאול ז"ל - תמיד תשאר בליבי, אוהבת ומתגעגעת!
מדובר ביום לא קל, בין אם נפל מישהו קרוב ובין אם לא, מדינת ישראל עומדת פה בזכות 22,867 החיילים, הלוחמים והאזרחים אשר נתנו את חייהם בשביל המדינה.
תמיד חשוב לי שלדברים יהיו סיבה וזה מתבטא בהרבה היבטים בחיים.
הנה כמה דוגמאות למשל:
אני לרוב לא אלך סתם להסתובב בקניון אם אני לא ארצה לקנות משהו, גם אם בסוף אני לא אקנה כלום, לעצם ההליכה לקניון הייתה סיבה.
בלימודים, אני לא סתם אקרא מאמרים אלא אם כן יש לי סיבה טובה לקרוא אותם, למשל אם אני צריכה להכין עבודה שקשורה אליהם (או אם הם ממש ממש מעניינים אותי ואז זו גם סיבה טובה לקרוא).
בעבודה, אני תמיד אדרוש את הסיבה שעומדת מאחורי מה שמבקשים ממני לעשות.
הסעיף הקודם נכון גם לשירות הצבאי שלי, תמיד רציתי לדעת למה אני צריכה לעשות משהו וגם בתור מפקדת הייתי מסבירה לחיילים שלי את הסיבה לעשייה של כל דבר.
למה אני מספרת לכם את כל זה?
היום סוף סוף הגיעה הסיבה לכך שאני חולה כ"כ הרבה בזמן האחרון.
אחרי דלקת ריאות בנובמבר האחרון שהובילה אותי למיון, התקררויות מרובות, דלקת בדרכי הנשימה העליונות שנמשכה שבועיים כללה חום שנושק ל- 39 מעלות ושיעול נוראי שעדיין נמשך וכמובן דרשה אנטיביוטיקה מרדימה ומטשטשת למשך 10 ימים, ולא רק זה אלא גם ביומיים האחרונים הצטרפו לחגיגה שקדים מוגדלים ומוגלתיים. אחרי כל זה וכמובן אחרי בדיקת דם אתמול התוצאות מראות שמדובר במחלת הנשיקה, שיש לה את הסימפטומים כפי שמתוארים פה:
אמנם ההכרעה הסופית עם החותמת של נוכחות EVB, כלומר שזו מחלת הנשיקה עדיין לא הגיעה, אבל לפי הרופא הבדיקות בינתיים מראות שזה מה שיש לי.
רוב הסימפטומים שרשומים למעלה הם אכן מה שאני מרגישה: שיעול, כאבי ראש וסחרחורות, כאבי גרון ושקדים מוגדלים, עייפות והסימפטום הכי שווה מכולם - אובדן תיאבון! (כבר ירדתי בערך 5 קילו מהסיפור הזה)
היתרון של המחלה הזו, חוץ מהירידה במשקל, היא העובדה שאני מקבלת פטור מהעבודה, או במילים יפות יותר, ימי מחלה, מה שנותן לי זמן להיות בבית לנוח ולהקדיש את הזמן ללימודים שכן זה הסמסטר האחרון של התואר.
אבל מצד שני מגיע החיסרון של המחלה, אמנם אני בבית אבל אני עייפה רוב ואין לי כוח ללמוד, אני מוצאת את עצמי יושבת בסלון ונרדמת ככה באמצע היום או שאני סוף כל סוף מתיישבת מול השולחן בכדי ללמוד אני מוצאת את עצמי קוראת על מחלת הנשיקה כל מיני דברים או סתם מרפרפת בבלוגים ובפורמים שונים.
מכיוון שלמחלת הנשיקה אין תרופה ורק מטפלים בסימפטומים שלה ביקרתי בבית מרקחת שם נתנו לי כדורי ויטמין C, כיוון שלפי הרוקחת וגם לפי האינטרנט (כבר אמרתי שקראתי הרבה על מחלת הנשיקה, דפדפו למטה עד שכתוב ויטמין C), במחלקת הנשיקה המערכת החיסונית מאוד חלשה וזו הסיבה גם שנדבקים בכל שטות, אז ההמלצה היא לקחת ויטמין C כדי לחזק את המערכת החיסונית. אז יש לי עכשיו כדורים בגודל היקום, טוב לא כאלו גדולים אבל 1000 מ"ג, שמכילים 1667% מהכמות המומלצת למבוגרים ביום.
חוץ מזה קניתי גם כדורי מציצה (כי הרופא אמר שזה מה שצריך לקחת לגרון) של למוסין בטעם דובדבן שהם לא רק טעימים אלא גם ניראה שהם ממש עוזרים לגרון. אני תמיד הייתי מהנאמנים לקלגרון והרוקחת המליצה לי לנסות את הכדורים האלו בטענה שהם טובים הרבה יותר מקל גרון מכיוון שיש בהם גם חומר מחטא וגם חומר מאלחש וכן הם טובים יותר מסטרפסילס כי הם טעימים יותר (יש לי בעיה עם הטעם שלהם כי הם מכילים מנטה) - והיא אכן צדקה!
אז לסיום כמו שאתם רואים השבוע לא היו קניות של לקים חדשים או מוצרי טיפוח למיניהם למרות שהיה תיכנון לכך גם בגדים לא נרכשו כי אפילו בסיבוב בקניון עם אימא שלי לא היה לי את החשק לקנות משהו, אבל מה שכן - התקבלה סיבה לעובדה שאני חולה הרבה לאחרונה וזה הכי חשוב!
שיהיה לכולכם חג שמח, כשר אם אתם רוצים, וכמובן רק בריאות!
.jpg)
