ככה התחלתי את הסופ״ש

יום חמישי, ה-30.6.2011, אני מתעוררת בבוקר מוקדם על מנת לחזור עוד קצת על החומר לקראת המבחן שבצהריים. באיזור 8:00 החלטתי שמספיק לבינתיים ואני אלך לנקות קצת את הראש לפני הבחינה בקניון עם אימא שלי.
באיזור 11 חזרנו הביתה, ככה שנישאר לי עוד שעה בערך עד למבחן- זמן מעולה לחזרה נוספת על החומר, במיוחד זה שלא הספקתי לחזור עליו בבוקר.
עליתי לחדר שלי, סידרתי את המיטה (ייקית, מה לעשות) ואז- בום!
הזרת נתקעה לי ברגל של המיטה, שעה לפני שאני צריכה לצאת לכיוון האוניברסיטה.
בהתחלה זה היה כמו כאב רגיל של מכה כזו ופתאום, אחרי 2 דקות, זה התחיל לכאוב נורא!!
אני פורצת בבכי תמרורים לאימא שלי שבינתיים מורחת לי משחה (טראומיל לפי שמתעניין), שמה קרח (משהו שמיועד למכות כאלו) ופוקדת עלי לשכב עם הרגל למעלה עד שאני אצטרך לצאת למבחן, אח"כ חובשת לי את הרגל ומקפיצה אותי לאוניברסיטה.
ככה מצאתי את עצמי יושבת במבחן עם רגל כואבת ומנסה לענות על שאלות בסמנטיקה (שזה בלי קשר לרגל כואבת לא קל במיוחד).
כמובן שלחזור מהאוניברסיטה בכוחות עצמי אני לא יכולה כי ההליכה לאוטובוס וממנו הביתה היא ארוכה ואני בקושי הולכת מטר, ככה שהייתי צריכה להטריח את אימא שלי גם להחזיר אותי מהאוניברסיטה.
התיכנונים של אירועי "לילה לבן" בת"א בוטלו כמובן, ואני מוצאת את עצמי שוכבת בסלון עם אצבע כחולה ונפוחה:

הלבן זה כמובן הקרם- טראומיל ולא שאריות לק או משהו כזה.

למחרת קמתי והתוודתי שעדיין כאב, הרגל עדיין כחולה ואפילו יותר ממה שרואים בתמונה למעלה (היא צולמה שלוש שעות אחרי המכה עצמה).


נשארתי בבית כל שישי וכל שבת, בקושי יכולה ללכת נורמלי וגוררת רגלים.




בשבת בבוקר האצבע עדיין הייתה כחולה ולא היה ספק שזו כנראה לא מכה רגילה, במיוחד לאור העובדה שאני לא מצליחה להזיז את הזרת או את שתי האצבעות שצמודות לה.


היום בבוקר הייתי אצל הרופא משפחה שחשד שזו פריקה והפנה אותי לטראומוטולוג, שזה בעצם אורטופד של טראומה לפי מה שהבנתי.


ואז הגיעה הקביעה: "שברת את הזרת, אפילו בלי צילום רואים וחבל סתם לצלם", נושמת לרווחה שזו לא פריקה ושלא צריך להחזיר את העצם למקום, נשלחתי לאחות לחבישה.
אז חבושה בשלושת האצבעות של רגל ימין (למשך 10 ימים) ומצויידת עם 7 ימי מחלה, ככה התחלתי את השבוע(:






אולי זה מוזר שאני מחייכת אבל הסיפור הזה מצחיק אותי, אמנם כואב לי ואני צולעת, אבל בזכות זה אני אסיים את העבודות של הלימודים קודם ואפילו אצליח לחסוך כסף, כי הפעם, בניגוד לימי מחלה הקודמים שלי, אני באמת לא יכולה לצאת מהבית(:


שיהיה לכולנו שבוע טוב!


נ.ב.- יודעת שזה נהיה יותר יומן אישי מבלוג אבל מי אמר שאני חייבת לכתוב רק על קוסמטיקה, טיפוח ולקים? דווקא נחמד לי לספר את החוויות שלי לעולם(:

הבטחתי אז אני מנסה לקיים

אני עכשיו באוטובוס, בדרך למרפאה, במקום להיות בעבודה.
זה שאני הרבה זמן חולה לא חדש לכן, אז זה בטח לא מפתיע.
ביום רביעי בבוקר, התעוררתי עם מוגלה בגרון, שוב, הלכתי לרופא שעשה משטח גרון ואמר שבינתיים רק צריך לחכות לתוצאות שיגיעו בשישי.
בשישי כשהן לא הגיעו התקשרתי לאחות והיא אמרה שזה בטח יהיה בראשון כאשר במקביל פגשתי במקרה את המזכירה של הקופת חולים שאמרה שכאשר הבדיקות לוקחות זמן זה אומר שיש משהו- בדיעבד היא צדקה.
אמנם חשבתי שהנה אין כלום כי המוגלה פחת (או אולי פחתה), אבל בבוקר הגיעו התוצאות שלפי הרופא- יש חיידק, בואי:-/
ממש נמאס לי כבר להיות חולה ואני מרגישה ואולי קצת חוששת שיש משהו אחר שמסתתר כי זה לא הגיוני שאני חולה ע״י הרבה זמן! אני שבתור ילדה בקושי הייתי אצל הרופא, ביקרתי אצלו יותר מידי לאחרונה.

אני צריכה למצוא דברים שישכיחו את המחשבות שיש לי בראש כי הן כנראה עושות לי רק לא טוב!

לכן מטרת הפוסט- ספרו לי על דברים שמעודדים אותכם, דברים שעושים לכם טוב על הלב, דברים שמשכיחים מכם את הצרות והדברים הרעים והנוראים שיש בעולם... כי אני כבר לא מוצאת איך לעשות את זה.

אז זהו, אלו המחשבות שלי בדרך למרפאה, שוב, בתקווה להרגיש טוב יותר במהרה כי נמאס לי להיות חולה!!!

מורן


- Posted using BlogPress from my iPhone

כמה טוב שיש סיבה!

תמיד חשוב לי שלדברים יהיו סיבה וזה מתבטא בהרבה היבטים בחיים.

הנה כמה דוגמאות למשל:

• אני לרוב לא אלך סתם להסתובב בקניון אם אני לא ארצה לקנות משהו, גם אם בסוף אני לא אקנה כלום, לעצם ההליכה לקניון הייתה סיבה.
• בלימודים, אני לא סתם אקרא מאמרים אלא אם כן יש לי סיבה טובה לקרוא אותם, למשל אם אני צריכה להכין עבודה שקשורה אליהם (או אם הם ממש ממש מעניינים אותי ואז זו גם סיבה טובה לקרוא).
• בעבודה, אני תמיד אדרוש את הסיבה שעומדת מאחורי מה שמבקשים ממני לעשות.
• הסעיף הקודם נכון גם לשירות הצבאי שלי, תמיד רציתי לדעת למה אני צריכה לעשות משהו וגם בתור מפקדת הייתי מסבירה לחיילים שלי את הסיבה לעשייה של כל דבר.

למה אני מספרת לכם את כל זה?

היום סוף סוף הגיעה הסיבה לכך שאני חולה כ"כ הרבה בזמן האחרון.

אחרי דלקת ריאות בנובמבר האחרון שהובילה אותי למיון, התקררויות מרובות, דלקת בדרכי הנשימה העליונות שנמשכה שבועיים כללה חום שנושק ל- 39 מעלות ושיעול נוראי שעדיין נמשך וכמובן דרשה אנטיביוטיקה מרדימה ומטשטשת למשך 10 ימים, ולא רק זה אלא גם ביומיים האחרונים הצטרפו לחגיגה שקדים מוגדלים ומוגלתיים. אחרי כל זה וכמובן אחרי בדיקת דם אתמול התוצאות מראות שמדובר במחלת הנשיקה, שיש לה את הסימפטומים כפי שמתוארים פה:

אמנם ההכרעה הסופית עם החותמת של נוכחות EVB, כלומר שזו מחלת הנשיקה עדיין לא הגיעה, אבל לפי הרופא הבדיקות בינתיים מראות שזה מה שיש לי.

רוב הסימפטומים שרשומים למעלה הם אכן מה שאני מרגישה: שיעול, כאבי ראש וסחרחורות, כאבי גרון ושקדים מוגדלים, עייפות והסימפטום הכי שווה מכולם - אובדן תיאבון! (כבר ירדתי בערך 5 קילו מהסיפור הזה)

היתרון של המחלה הזו, חוץ מהירידה במשקל, היא העובדה שאני מקבלת פטור מהעבודה, או במילים יפות יותר, ימי מחלה, מה שנותן לי זמן להיות בבית לנוח ולהקדיש את הזמן ללימודים שכן זה הסמסטר האחרון של התואר.

אבל מצד שני מגיע החיסרון של המחלה, אמנם אני בבית אבל אני עייפה רוב ואין לי כוח ללמוד, אני מוצאת את עצמי יושבת בסלון ונרדמת ככה באמצע היום או שאני סוף כל סוף מתיישבת מול השולחן בכדי ללמוד אני מוצאת את עצמי קוראת על מחלת הנשיקה כל מיני דברים או סתם מרפרפת בבלוגים ובפורמים שונים.

מכיוון שלמחלת הנשיקה אין תרופה ורק מטפלים בסימפטומים שלה ביקרתי בבית מרקחת שם נתנו לי כדורי ויטמין C, כיוון שלפי הרוקחת וגם לפי האינטרנט (כבר אמרתי שקראתי הרבה על מחלת הנשיקה, דפדפו למטה עד שכתוב ויטמין C), במחלקת הנשיקה המערכת החיסונית מאוד חלשה וזו הסיבה גם שנדבקים בכל שטות, אז ההמלצה היא לקחת ויטמין C כדי לחזק את המערכת החיסונית. אז יש לי עכשיו כדורים בגודל היקום, טוב לא כאלו גדולים אבל 1000 מ"ג, שמכילים 1667% מהכמות המומלצת למבוגרים ביום.

חוץ מזה קניתי גם כדורי מציצה (כי הרופא אמר שזה מה שצריך לקחת לגרון) של למוסין בטעם דובדבן שהם לא רק טעימים אלא גם ניראה שהם ממש עוזרים לגרון. אני תמיד הייתי מהנאמנים לקלגרון והרוקחת המליצה לי לנסות את הכדורים האלו בטענה שהם טובים הרבה יותר מקל גרון מכיוון שיש בהם גם חומר מחטא וגם חומר מאלחש וכן הם טובים יותר מסטרפסילס כי הם טעימים יותר (יש לי בעיה עם הטעם שלהם כי הם מכילים מנטה) - והיא אכן צדקה!

אז לסיום כמו שאתם רואים השבוע לא היו קניות של לקים חדשים או מוצרי טיפוח למיניהם למרות שהיה תיכנון לכך גם בגדים לא נרכשו כי אפילו בסיבוב בקניון עם אימא שלי לא היה לי את החשק לקנות משהו, אבל מה שכן - התקבלה סיבה לעובדה שאני חולה הרבה לאחרונה וזה הכי חשוב!

שיהיה לכולכם חג שמח, כשר אם אתם רוצים, וכמובן רק בריאות!