יום ראשון, 3 ביולי 2011

ככה התחלתי את הסופ״ש

יום חמישי, ה-30.6.2011, אני מתעוררת בבוקר מוקדם על מנת לחזור עוד קצת על החומר לקראת המבחן שבצהריים. באיזור 8:00 החלטתי שמספיק לבינתיים ואני אלך לנקות קצת את הראש לפני הבחינה בקניון עם אימא שלי.
באיזור 11 חזרנו הביתה, ככה שנישאר לי עוד שעה בערך עד למבחן- זמן מעולה לחזרה נוספת על החומר, במיוחד זה שלא הספקתי לחזור עליו בבוקר.
עליתי לחדר שלי, סידרתי את המיטה (ייקית, מה לעשות) ואז- בום!
הזרת נתקעה לי ברגל של המיטה, שעה לפני שאני צריכה לצאת לכיוון האוניברסיטה.
בהתחלה זה היה כמו כאב רגיל של מכה כזו ופתאום, אחרי 2 דקות, זה התחיל לכאוב נורא!!
אני פורצת בבכי תמרורים לאימא שלי שבינתיים מורחת לי משחה (טראומיל לפי שמתעניין), שמה קרח (משהו שמיועד למכות כאלו) ופוקדת עלי לשכב עם הרגל למעלה עד שאני אצטרך לצאת למבחן, אח"כ חובשת לי את הרגל ומקפיצה אותי לאוניברסיטה.
ככה מצאתי את עצמי יושבת במבחן עם רגל כואבת ומנסה לענות על שאלות בסמנטיקה (שזה בלי קשר לרגל כואבת לא קל במיוחד).
כמובן שלחזור מהאוניברסיטה בכוחות עצמי אני לא יכולה כי ההליכה לאוטובוס וממנו הביתה היא ארוכה ואני בקושי הולכת מטר, ככה שהייתי צריכה להטריח את אימא שלי גם להחזיר אותי מהאוניברסיטה.
התיכנונים של אירועי "לילה לבן" בת"א בוטלו כמובן, ואני מוצאת את עצמי שוכבת בסלון עם אצבע כחולה ונפוחה:



הלבן זה כמובן הקרם- טראומיל ולא שאריות לק או משהו כזה.



למחרת קמתי והתוודתי שעדיין כאב, הרגל עדיין כחולה ואפילו יותר ממה שרואים בתמונה למעלה (היא צולמה שלוש שעות אחרי המכה עצמה).


נשארתי בבית כל שישי וכל שבת, בקושי יכולה ללכת נורמלי וגוררת רגלים.




בשבת בבוקר האצבע עדיין הייתה כחולה ולא היה ספק שזו כנראה לא מכה רגילה, במיוחד לאור העובדה שאני לא מצליחה להזיז את הזרת או את שתי האצבעות שצמודות לה.


היום בבוקר הייתי אצל הרופא משפחה שחשד שזו פריקה והפנה אותי לטראומוטולוג, שזה בעצם אורטופד של טראומה לפי מה שהבנתי.


ואז הגיעה הקביעה: "שברת את הזרת, אפילו בלי צילום רואים וחבל סתם לצלם", נושמת לרווחה שזו לא פריקה ושלא צריך להחזיר את העצם למקום, נשלחתי לאחות לחבישה.
אז חבושה בשלושת האצבעות של רגל ימין (למשך 10 ימים) ומצויידת עם 7 ימי מחלה, ככה התחלתי את השבוע(:






אולי זה מוזר שאני מחייכת אבל הסיפור הזה מצחיק אותי, אמנם כואב לי ואני צולעת, אבל בזכות זה אני אסיים את העבודות של הלימודים קודם ואפילו אצליח לחסוך כסף, כי הפעם, בניגוד לימי מחלה הקודמים שלי, אני באמת לא יכולה לצאת מהבית(:


שיהיה לכולנו שבוע טוב!


נ.ב.- יודעת שזה נהיה יותר יומן אישי מבלוג אבל מי אמר שאני חייבת לכתוב רק על קוסמטיקה, טיפוח ולקים? דווקא נחמד לי לספר את החוויות שלי לעולם(:

10 תגובות:

  1. אויש... נראה ממש כואב.
    לפחות יצא מזה משהו חיובי ;)
    תרגישי טוב ובהצלחה בבחינות ובעבודות.

    השבמחק
  2. אאוץ'!
    אני חטפתי שטף דם בקוטר 8 ס"מ בערך...עמדתי במשרד ואיכשהו החלקתי אחורה וחטפתי בזרוע את...הידית של הדלת. בחיי שאין לי מושג איך זה קרה. כעת אני מורחת טראומיל 3 פעמים ביום והפצע מחליף צבעים משהו קטלני - צהוב+חום+כחול. איך זה בתור תאונת עבודה? :-)
    רפואה שלמה והרבה הצלחה בבחינות...

    השבמחק
  3. רותי- זה נחשב לך משהו כתאונת עבודה?
    אני הפסקתי עם הטראומיל, אמנם זה מרגיע את הנפיחות אבל כרגע עם הקיבוע אין לי מה למרוח ואיפה.
    תודה על איחולי ההצלחה וההחלמה:-)

    השבמחק
  4. מה פתאום, סתם אמרתי כי זה קרה במשרד...

    השבמחק
  5. מחזיקים לך אצבעות (אופסי, רק כביטוי) אקמול עוזר?
    שני תינוקות בני שנה ו 3 , שברתי את הבוהן ביד ימין. למזלי הרב אני שמאלית.(לא רק בגלל זה, שמאליים הם ...)התרופה - זמן, לא חבישה, לא קיבוע. נהגתי ביד אחת, עשיתי כלים ביד אחת, ניקיתי ביד אחת...מתגברים על הכל.
    בהצלחה במבחנים מתוקה, מחכים לסים כמעט כמוך...

    השבמחק
  6. אפרת- אני לא לוקחת אקמול, לקחתי רק בערב הראשון.. מנסה להתמודד עם הכאב ובעיקר לא לדרוך יותר מידי.
    לגבי הסבר שלך, מסכימה שקשה לטפל בילדים כשיש רק יד אחת, הבעיה עם הרגל היא שאני לא יכולה לנהוג (ככה שאי אפשר להגיע לעבודה) כי זו רגל ימין ואני לא יכולה ללחוץ על הדוושה, זה כואב, וכמובן שאין מה לדבר על לנסוע עם אוטובוס כי הליכה לאוטובוס היא 10 דקות בהליכה ומהתחנה לעבודה עוד 5 דקות - זמני הליכה שאני לא יכולה לעשות עכשיו בלי לסבול מכאבים אח"כ.
    מתגברים על הכל זה נכון, עובדה זו התקופה האחרונה שעוברת עלי, יהיה טוב:-) תודה!

    השבמחק
  7. דבר ראשון - תכתבי על מה שבא לך! :P
    ודבר שני - מצטערת שלקח לי מאתיים שנה לקרוא, אני עוד צוחקת על עצמי שאין לי זמן לבלוג שלי! (למרות שאתמול ישבתי לכתוב פוסט..)
    מקווה שהיו את מרגישה יותר טוב ופחות כואב לך..
    אכן סיפור הזוי ביותר.. לי גם קרה ששעה לפני מבחן נחתכתי בצורה רצינית ביד. חבשתי ויצאתי לבחינה. אחרי הבחינה קפצתי לקופת חולים ולמזלי אפשר היה להדביק ולא היה צריך לתפור.. :S גם אני הסתכלתי על זה כמשהו משעשע שכזה..

    השבמחק
  8. מיטל- שמתי לב שלאחרונה את עסוקה, אין פוסטים חדשים בבלוג שלך..
    בכל מקרה תודה על איחולי ההחלמה, עדיין כואב אבל קצת פחות. שלשום בערב ממש כאב אחרי שביקשתי מאימא שלי לחבוש לי מחדש את האצבעות והיא בשיא התמימות החליטה להזיז את הזרת הצידה כדי שיהיה לה לה קל יותר לחבוש.
    אחרי זה לא יכולתי לישון בלילה מרוב שכאב... אבל היום זה כמו שאמרתי קצת יותר טוב.

    קצת מבאס אבל העיניין שהרגל התנפחה קצת ואני לא יכולה לשים שום נעל חוץ מכפכפי בירקנשטוק (שרחבות באיזור הזה) - אבל זה גם יעבור אני מניחה.

    אני חושבת שלצחוק על זה זו הדרך הטובה ביותר:-)

    השבמחק
  9. אין ספק שלצחוק על זה זאת הדרך.
    וגם להתנחם בזה, שזה מקרקע אותך ליטרלי ללימודים ;)
    גם ככה עוד יום וחצי (כמעט ;)) זה נגמר, לא?

    השבמחק