יום שני, 9 במאי 2011

ונזכור את כולם...

יום ראשון 8.5.2011

8:00-15:00 - אחרי הרבה זמן שלא עבדתי, אני במשמרת בעבודה, עמוסה בשיחות, משכיחה ממני את העובדה שהיום זה ערב יום הזיכרון. רציתי להיות בטקס הזיכרון שבאוניברסיטה, רציתי לשמוע אם גם השנה אומרים את שמו של בן דודי שלא הכרתי, שנפטר ממחלה במהלך שירותו הצבאי אבל בגלל העבודה לא הייתי.

16:15-17:45 - הלימודים הסתיימו מוקדם (במקום ב- 19:45) לרגל יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. אני עוברת בדרך חזרה בקניון וגם שם לא מרגישה אווירה של יום זיכרון...

19:35 - גמר הפיינל-פור הסתיים כאשר מכבי הגיעו למקום השני, חבל שלא מקום ראשון אבל גם מקום שני זה מעולה! מתחיל השידור לקראת כניסת יום הזיכרון ומוקרנת בחדשות כתבה על פיצוץ נגמ"ש שהוביל למוות של 5 חיילים. בעקבות הפיצוץ החזק, כך מתואר בכתבה, התבקשו חיילים מהיחידה לחפש את שרידי חבריהם בין החולות זאת בכדי להביא אותם לקבורה. אווירת יום הזיכרון מתחילה להגיע.

20:00 - צפירה

20:01 - מתחיל טקס פתיחת אירועי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, אני מחליטה שלא לצפות בטקס או בכלל בתוכנית כלשהי על יום הזיכרון בכדי לא להיות מדוכאת.

באיזור 21:30 - מתחילה תוכנית על סרן ניר לקריף ז"ל שנהרג בהתרסקות המסוקים ברומניה בקיץ האחרון. פה כבר נשברתי. לראות את אישתו האלמנה נושאת את בתם המשותפת ברחמה, בת שלא תזכה להכיר את אביה, מספרת על החיים עם ניר ובלעדיו, לראות את האבא פורץ בבכי כשרואה את חפציו של ניר ומריח את מדיו, לראות את האימא קוראת לבנה שיקום מהקבר ויתעורר... רק מלחשוב על זה עכשיו יורדות לי שוב דמעות. 


אני בת למשפחה שכולה, סבי אמנם נפטר בגיל מבוגר אך הוא היה נכה צה"ל (קטוע שני רגלים) אשר נפטר ממחלה בעקבות שירותו הצבאי. אני לא יודעת את הסיבה המדוייקת להיותו קטוע רגלים או מהי המחלה שהייתה לו וגרמה למותו, אבל בכל יום זיכרון ובכל צפירה עולים בי געגועים אליו.

הוא נפטר בשנת 1995, כשהייתי בת 11, שלושה ימים אחרי היום הולדת שלי אם נדייק, אבל עדיין אני זוכרת את הקול שלו, את המשפטים שהוא היה אומר לי ו"הקונצים" שהוא היה עושה לי ולשאר המשפחה.

סבא פאול ז"ל - תמיד תשאר בליבי, אוהבת ומתגעגעת!


מדובר ביום לא קל, בין אם נפל מישהו קרוב ובין אם לא, מדינת ישראל עומדת פה בזכות 22,867 החיילים, הלוחמים והאזרחים אשר נתנו את חייהם בשביל המדינה.



4 תגובות:

  1. לא יודעת אם זה מעודד, אבל זכרי שבארצנו כולם אחים לצרה, אין משפחה שמישהו מבניה לא נפגע בדרך זו או אחרת מן המלחמות. מה שקשה ביותר זה לעבור מאבל לשמחה בכזה הבזק.
    נזכור את כולם!!!

    השבמחק
  2. הפוסט לא נכתב לצורך עידוד אלא לשם הבעת הרגשות שלי בקשר ליום הזה.
    צודקת בכך שאמרת שאין מישהו שלא נפגע מכך....

    השבמחק
  3. הכוונה היתה הפגנת הזדהות כי כולנו אחים לצרה (סליחה על המליצות אבל בד"כ זה ככה)
    חג שמח!

    השבמחק
  4. מסכימה איתך, כולנו אחים לצרה!

    חג שמח וטעים:-P

    השבמחק